עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

נושאים
האחד בספטמבר הראשון שלנו
13/08/2017 13:10
דנה
אימהות, הורות, מעברים, חופשת לידה

ילד שלי,

 

אתה אומנם לא יודע לקרוא עדיין אבל אמא רוצה לספר לך משהו די חשוב.. בעוד כשבועיים בערך אנחנו נכנסים לגן.. כלומר אתה נכנס לגן ואני בעיקר מבטיחה לנסות להיות חזקה.  זו תהיה הפרידה הראשונה שלנו אחרי כמעט שנה של ביחד בבית (פלוס שלושה חודשי שמירת הריון)

אתה ילד מאוד סקרן וחברותי ואני בטוחה שתהנה מהאפשרות להכיר עוד תינוקות מתוקים ושובבים כמוך ומכל הפעילויות והמשחקים החדשים בגן וכולי תקווה שאבא ואני בחרנו את המסגרת הכי טובה שיכולנו ואת התזמון הטוב ביותר להכניס אותך אליה, בשל עד כמה שאפשר ואלוהים יודע שזו בחירה לא קלה.

 

אגלה לך כאן בסוד שאמא קצת חוששת וקצת עצובה מהצעד הזה, לא רגילה לחלוק בך עם עוד אנשים ותוהה מה אעשה עכשיו כשאצטרך להתחיל שוב לעבוד ולחזור לעולם של המבוגרים שמצד אחד התגעגעתי אליו ומצד שני עזבתי אותו לפני כמעט שנה בלב שלם ובהתרגשות גדולה לחיים החדשים במחציתך. איזו תקופה עברנו ביחד מאז הגחת לחיינו באותו יום שישי בלתי נשכח שבין יום כיפור לערב סוכות ועד היום - סיפקת לי ואתה ממשיך לספק בכל יום כל כך הרבה רגעי אושר מזוקק וטהור שטרם חוויתי לפני, התלהבות, התרגשות, תסכול, בלבול, שמחה נחת וסיפוק בעוצמות שלא ידעתי שאפשר להרגיש.

 

 

אני מודה שהגעתי סקפטית לחופשת לידה, לא היה לי מושג מה התקופה הזו יכולה להביא איתה, איך אסתדר, איך יראה היום יום שלנו, איך מתמודדים עם הלבד, איך מתמודדים עם הביחד הכל כך דחוס הזה ומאיפה מקבלים את הוראות ההפעלה הכתובות (עדיין מבררת את זה..)

החודש הראשון היה קשוח על סף הבלתי אפשרי ההתאוששות מהלידה, ההנקה הייתה כואבת ומסובכת הרבה יותר ממה שחשבתי,בייבי בלוז, דלקות בשד, עייפות קשה הורמונים משתוללים ובעיקר שוק מהפורמט החדש של החיים שלי.

 

אחרי ההתאקלמות של השבועות הראשונים הלו"ז שלנו התחיל להתמלא בסדנאות ופעילויות לאימהות ותינוקות, יוגה,עיסויים, שירים וריקודים, בתים מארחים והכרנו יחד הרבה נשים מקסימות ותינוקות מתוקים. גיליתי את הקסם בלראות את החיוך הכובש שלך כשאתה מגלה לאט לאט את העולם. התמימות והטוהר הזה ששמורים רק לתינוקות רכים, הצחוק המתגלגל שלך עם הצליל הכי יפה בעולם ואז הבנתי שכל הקלישאות נכונות.. התמכרתי לאימהות ובעיקר אליך. היה ברור לי שלצד כל הקושי הפיזי והמנטאלי אני רוצה לחוות עוד מהתקופה הראשונית המפתיעה והקסומה הזו.

 

נכון היו ימים שלא היה לי קל בכלל בבית, רציתי גם את השקט והלבד שלי למדתי להיעזר ולשחרר כשצריך. למדתי שזה בסדר לדבר על הקושי ולהודות בו שזה לא אומר שאני חלשה או אמא לא טובה. השבועות והחודשים עברו לאט או מהר קשה להגיד אבל אתה גדלת וכבר סקרן ונמצא בתנועה מתמדת עם רצון גובר לגלות דברים חדשים ונראה שזה הזמן הנכון עבורך להיכנס למסגרת בפעם הראשונה והזמן של אמא לזוז קצת הצידה, לאפשר לך לעודד אותך ולתמוך. וכן כולם אומרים שעוד יהיו הרבה שינויים פרידות ומעברים - גן עירייה, כיתה א', חטיבה, תיכון, צבא ושצריך לקחת בפרופורציה ולזכור שכולם עוברים את זה. אני יודעת וזוכרת ומשתדלת לחשוב חיובי ובעיקר רוצה שיהיה לך את הכי טוב שבעולם.

 

אז ילד שלי תודה על חופשת לידה נפלאה ומפתיעה ארוכה מהמצופה, תקופה שהעצימה, הרחיבה את גבולותיי ואת ליבי ומילתה אותי יותר מכל דבר שחוויתי בחיים עד כה. מאחלת לנו הצלחה בפרק החדש שמתחיל במסע שלנו ולך אהובי הקטן הרבה הנאה בגן שתמצא את מקומך,תבוא ותחזור כל יום בחיוך בריא ושלם, שיטפלו בך במסירות ושיהיה לך מעניין וכיף מאתגר ומצמיח.

ממני אמא שאוהבת הכי בעולם!!..

 

 

 

 

 


3 תגובות
המסע נמשך
06/09/2016 12:20
דנה
הריון, לידה, הורות, נשיות



כן, תודה.. מצפים לבן ראשון כן התרגשות גדולה.. נכון זה אוטוטו.. בטח מלא נשים עברו את זה לפניי, כן בטח מעדיפה עם אפידורל..נכון בסוף כולן יולדות.. הבטן באמת קטנה.. נשבעת שבאולטרסאונד ראו שם תינוק... עוד לא בחרנו, יש לנו כמה כיוונים.. כן גם זה שם מקסים.. תודה אני כבר מרגישה ענקית נכון בטוח אחרי הלידה יורדים הכול בצ'יק.."


תודה על ההתעניינות זה באמת מרגש ובעיקר מפחיד בטירוף ,מחר מתחיל חודש שמיני הלידה מתקרבת בצעדי ענק ואולי אפילו תגיע מוקדם ממה שחשבנו(שמירת הריון בגלל חשש ללידה מוקדמת) וכרגע קשה להחליט מה יותר מפחיד הלידה עצמהאו כל מה שמגיע איתה.. בן אדם קטן וחסר ישע שמתקשר באמצעות בכי וצרחות בעיקר ותלויבי במאתיים אחוז מעכשיו ועד להודעה חדשה, בלי אפשרות לזיכוי או החזרות.. שיהיה לנו בהצלחה


הראש עובד שעות נוספות איך זה יהיה?? קורס הכנה ללידה,ספרי הדרכה לאם הטרייה, קורס יעוץ להנקה, מגני ראש, עגלות עם טיולון ובלי, מזרון נושם, ללדת עם דולה או בלי.. אהה ושם לילד.. אבל רק אחרי הלידה כדי למנוע חס וחלילה עין הרע טפו טפו חמסה העיקר שכולם טורחים להגיד לך שפעם האישה הייתה יולדת על סלע בתוך המערה.. הפעם האחרונה שהייתי במערה הייתה בטיול השנתי של כיתה יאבמערות בית גוברין.

מגלה לכם סוד קטן.. מתנהל שיח סמוי בין היולדות וההריוניות שמחלק את העולם בצורה קרה לשתי קטגוריות נשות הלידה הטבעית ללא האפידורל הגיבורותיחידות הסגולה לבין אחיותיהן חלשות האופי והשבריריות שכן נעזרו באפידורל. ויש עודכמה תתי קטגוריות למשל אלו האצילות מלאות השליטה העצמית שעלו עד עשר ק"ג(שתיים עשרה מקסימום) בהריון לבין מחוסרות הרסן שלא יכלו להפסיק לבלוס ועלו יותר.ויש גם את התחרות על מציאת השם המקורי ביותר לעולל, רכישת הפריטים המיוחדים ביותראבל במחיר הכי משתלם וכמה שהרחקת לכת עם המדינה ממנה מוזמן המשלוח שיחקת אותהיותר. אהה ועוד אחד כזה ממש בקטנה - אם יצאו לך סימני מתיחה וטחורים את נחשבת ממשמוכת גורל ומי שלא בורכה בגנים אלוהיים וסביר להניח שזה ידרבן אותה לעלות מיליון תמונות מסטודיו לצילום יוקרתי ומפונפן עם הבטן החלקה וההריונית שלה ויגרוף מאות לייקים ושבחים.


bigstockphoto_


אז בתוך כל החזיתות האלה מה שסך הכול אנירוצה זה ללדת בשלום עם מינימום נזקים ותפרים תינוק בריא ואם אפשר גם פוטוגני וחמוד שלא בוכה הרבה בכלל טוב. משתדלת לזכור לנשום, לא להיכנע לכל הלחצים הפנימייםוהחיצונים ולסנן את הקולות של הנשמות הטובות שטורחות לספר לי שלידה זה לא פיקניק ובדיוק חברה שלהם ילדה לפני שבוע ומסכנה עשו לה זירוז וואקום, תפרים והאפידורל לאהשפיע.. אבל זה לא אומר כלום כי לידה זה משהו אחר. אחלה תודה זה באמת מאוד מרגיע לשמוע..

אם מצליחה לכמה שעות ביום לנטרל את כל ההיסחים והרעשים (ובין לבין אינספור הגיחות לפיפי) אני מצליחה להיזכר שגדל בתוכי הדבר הכי יקר בעולם וזה נס גדול שהוא איתי, בתוכי, שלי.. התרגשות ואושר אמיתי נטול ציניות. מדמיינת את הפנים שלו,הריח שלו, המגע שלו.. מצפה למפגש איתו ובטוחה שיכניס לחיינו כל כך הרבה צבע וטעם.כדי לחגוג את כל האושר הזה ניגשת למקרר ומוציאה את הגלידה בטעם וניל עוגיות שעושה לי ריר רק מלחשוב עליה וכל כך יכולה לצנן ולשמח אותי עכשיו בחום הזה.. הוא שוב גמר הכול והשאיר את הקופסא הריקה במקפיא. פורצת בבכי..מה עוד אני צריכה לעבור בתשעה חודשים האלה??..


 



0 תגובות
המדריך לחול"דת הטרייה
20/03/2017 22:04
דנה

מזל טוב! ילדת בשעה טובה ועכשיו אחרי ההיריון המתיש שנמשך נצח והלידה הלא כיפית בעליל מגיע לך חופשה. רק שכל קשר בין חופשת לידה לרעיון המקורי של חופשה הוא מקרי לחלוטין.

לטובת היולדות הטריות שעומדות בפתחה של ה"חופשה" החלטתי לאגד את התובנות שאספתי ממרומי חמישה וחצי החודשים בחל"ד הראשון שלי ולהגיש אותן באהבה לכל מי שתוהה אם אפשר להעביר את התקופה הזו בשלום ובצורה שפויה ואפילו קצת ליהנות על הדרך (התשובה היא כן).

 

שמונה טיפים לצלוח את חופשת הלידה

  1. כמה כיף שיש שניים – זה נשמע קצת מופרך אולי אבל טרם הכניסה להריון נסי לגשש עם החברות הקרובות מה צפי הילודה אצלהן ואולי עם הרבה כוח רצון (ומזל) תצליחו לתזמן את החל"ד ביחד כי אין כמו חברה טובה לבלות איתה ביחד את התקופה הזו, לבכות ולצחוק על הכול ולחרוש כל בית קפה וקניון אפשרי

     

  2. תשני כשהוא/היא ישנה זה שקר גס! מיתוס שחייבים לנפץ! נכון מדיי פעם יהיו ימים שאולי תצליחי לגנוב פה ושם כמה דקות נמנום על הספה אבל צר לי לאכזב אסור לבנות על זה באופן קבוע וחבל להתאכזב. כשהקטן ישן סביר להניח שאת תזכרי שלא עשית פיפי כבר כמה שעות ושאת חייבת להכניס משהו לפה חוץ מהעוגייה של הבוקר ושהגמדים הקטנים לא מגיעים גם השבוע וההר כביסה לא יעלם מעצמו ואיך שתסיימי את הכול ותתיישבי על הספה.. כן ניחשת נכון יגיע הבכי מכיוון העגלה

     

  3. צאי מהבית – פשוט ככה קחי תיק ואת עצמך ואת העולל ותצאו מהבית, לא משנה לאן לסופר, לגינה הציבורית, לקניון, לשכנה מלמטה, למתנ"ס, לחברה רק לא להיתקע בבית יום שלם! את תגלי שהיום עובר הרבה יותר בנעימים ושניכם הרבה יותר נינוחים בחוץ. בפעמים הראשונות זה יכול קצת להלחיץ איך הוא יתנהג? איפה אאכיל אותו? אבל עם הניסיון זה הולך ומשתפר פלאים.

     

  4. תעזרי במי שאפשר – זה כולל את השומר בכניסה לקניון שיפתח לך את הדלת ואת אמא שתבשל לך צהריים וחמותך שתגיע לחצי שעה שתוכלי ללכת לעשות גבות ואת השכנה שתיכנס לכמה דקות כדי שתוכלי להתקלח ואת העובר אורח הנחמד שיעזור לך להרים את העגלה במדרגות ועוד. זה לא אומר שאת לא מסוגלת להסתדר לבד ולא אומר שאת תלותית זה אומר שאת מודעת לעובדה שאת לא וונדר וומן ושאת האמא הכי טובה שאת יכולה להיות ועדיין אנושית ולא יודעת לעשות קסמים ורוצה לשמור על שפיות וזה ממש ממש בסדר

     

  5. תני לעצמך את הזמן – כל ההיריון בטח דמיינת לעצמך איך תיראה חופשת הלידה איך את הולכת לדלג בין שופינג חסר מעצורים לארוחות בוקר מפנקות ובין החדר כושר בערב לבין שנ"צים עם הקטן במיטה הזוגית ואז את יולדת ומגלה שהשבועות הראשונים רחוקים מזה שנות אור ואת מעבירה את היום יום בלנגב פליטות, להרים לגרפס, לנקות כתמי קקי, לנדנד את העגלה, לשאוב, להאכיל, להרדים להתאושש מהלידה ולהתאקלם בסטטוס החדש אמא. זה מרגיש בהתחלה כמו החלום ושברו אבל החדשות הטובות הן שזה באמת הולך ומשתפר ורק צריך לתת לזמן לעשות את שלו וכשיוצאים מהשוק לומדים לתמרן בין כל הדברים ואפילו ליהנות תוך כדי.

     

  6. קהילה זו הקלה – קהילת האימהות הטריות בפרט והקהילה בכלל. כדאי לברר על פעילויות לאימהות ותינוקות שמתקיימות במרכזים הקהילתיים ובמתנ"סים הקרובים לביתך ועל מיזמים וסדנאות לאימהות בחל"ד תופתעי לדעת שיש בדרך כלל הרבה יותר ממה שחשבת והם מהנים ודרכם תוכלי להכיר עוד אימהות טריות. אגב, הדרך הכי טובה לברר ולהתעדכן היא דרך הרשתות החברתיות זמין וקל.

     

  7. (לא) מכל מלמדיי השכלתי – תתכונני שבמשך כל התקופה את הולכת לקבל אינספור הערות וטיפים אפילו מאנשים זרים ברחוב  החל מ "איך הוצאת אותו מהבית בלי כובע" "הוא לבוש מלא שכבות לא חם לו" ועד "את חייבת.. לקחת אותו לשחיית תינוקות/ רופא ילדים/ יוגה לתינוקות/ קורס חלילית לתינוקות" וכו' וכו' קחי רק מה שנכון ומתאים לך. תמיד תוכלי להנהן ולהמשיך ללכת וכמובן לזכור שאת יודעת הכי טוב, את אמא שלו.

     

  8. תני לתקופה הזו להפתיע אותך – את עשויה לגלות בעצמך עוצמות ויכולות שלא ידעת שיש בך, להכיר נשים מדהימות שיתנו לך כוח וחיבוק חם בדיוק כשתצטרכי אותו ולחוות, לצד הקושי אינספור רגעי אושר טהורים והתרחבות של הלב לממדים עצומים. נכון, לפעמים יבואו ימים קשים ארוכים ומתישים אבל עם פרופורציה נכונה והרבה נשימות והומור הם יכולים גם להיראות אחרת, שווה לנסות.

0 תגובות
עד הלידה זה (לא) יעבור..
06/01/2017 13:39
דנה
לידה, הורות, אימהות
זה לקח רק שניים עשר שבועות מאז הלידה אבל הנה סופסוף מצאתי את הזמן לשבת (לנשום) ולכתוב על הלידה וכל מה שבא אחריה ולאלה מכן שעדיין לא אימהות החדשות הטובות הן שבשורה התחתונה כן שורדים את זה.. זה אפשרי הנה אני עדות חיה לכך, החדשות הפחות טובות הישרדות זו  הגדרה מצוינת לכל החוויה הזו ולכל מה שבא אחריה.

תקציר האירועים הקודמים לאלו שלא עקבו עד עכשיו - אחרי תשעה חודשים בתפקיד קנגורו אנושי מתוכם שלושה חודשים לסירוגין בשמירת הריון רקובה על הספה ומתנחמת בממתקי גומי ואם אנד אם אדום הגיע הרגע המיוחל (או המבעית תלוי איך מסתכלים על זה) ובאמצע חודש תשיעי היורש הקטן שלנו החליט שהוא מיצה את הפיילוט של החיים ברחם וזה הזמן להגיח ולצאת לעולם הגדול. פתחתי את בוקר יום שישי עם כאב חד שנתן את אות הפתיחה לחגיגות..שמונה וחצי שעות לאחר מכן (לא אלאה אתכן בכל הכיף באמצע) שבמהלכן גיליתי את הנס הגדול של היקום, האפידורל, ילדתי בשעה טובה את בני הבכור והמתוק להפליא.

באותה נקודה חשבתי שהגרוע מכל מאחוריי הרי תהליך הלידה והכאבים של הצירים נחשבים לפסגת הסבל של המין האנושי והנשי. מה גם שהאדרנלין כל כך בשמיים בשעות שאחרי הלידה שאת מרגישה שמפה את יכולה ישר לעשות את הטור דה פרנס ככה בשביל הכיף. שמחה והתרגשות גדולה מציפים את הלב ותחושת מסוגלות של "אין אני גדולה מהחיים שעברתי את זה, הבאתי יצור חי לעולם מי יכול עליי בכלל אחרי זה".
ואז מגיע הבוקר שאחרי.. בניסיון הראשון להניע איזשהו איבר בגוף נתקלתי בתחושה מוזרה, כאבים לא מפוענחים שדומים למשהו כמו אחרי תאונת דרכים לא סימפטית במיוחד. אבל אין לך זמן לנסות לשהות בהם ולעכל את המצב כי יש תינוק קטנטן וזעיר שבוכה ברקע והשמועות אומרות שאת אמא שלו ואמורה להניק, להרים, לחתל ולהיות אחראית לו מעכשיו ועד לנצח עשרים וארבע שעות ביממה.. אין זיכויים ואין נקודות יציאה ב-ה-צ-ל-ח-ה!!

אז אחרי ארבעים ושמונה שעות בבית החולים אתם מגיעים הביתה את, הבעל, היורש הקטן ומכלול הכאבים האפשריים שהגוף האנושי מסוגל לחוות החבילה הכיפית למי שמתעניין כוללת: תפרים, טחורים, גודש בציצי, כאבי גב, כאב ראש, כאבים בפטמות ובטוח יש עוד כמה כאבים שכנראה הדחקתי. רגע, רגע אף אחד לא הכין אותי שהגוף חוטף נוק אאוט שכזה דובר בעיקר על  שמחה התלהבות התאהבות ורדים ושושנים.. מה עושים עכשיו? איך אני משיגה דבק מגע שידביק חזרה את כל החלקים של מה שפעם היה הגוף שלי?.. למה הפכתי בין לילה לעיסה של דמעות וגוש הורמונלי שכזה?.. והשאלה היותר מהותית איך אפשר לתפקד בלי לישון לילה רצוף אחד במשך חודשים?..

פותחת פה סוגריים באמת מדובר על חוויה משנה חיים, באמת ההתאהבות בתינוקי הקטן והטהור היא עוצמתית ואי אפשר להשוות את זה לשום דבר אחר ובאמת זה מוסיף כל כך הרבה טעם ומשמעות לחיים. כל הקלישאות האלה באמת נכונות, לפחות בחוויה שלי. ויחד עם זאת יש איזה קשר שתיקה סביב כל מה שמגיע אחרי הלידה מבחינה פיזית ונפשית. הקושי שהאישה חווה בתהליך הזה של הבאת ילד לעולם לא מסתכם רק בהריון ובלידה עצמה. כל כך חשוב בעיניי להכין את האימהות שבדרך למה שהן צפויות לעבור ולנסות לרכך את הנחיתה הזו עד כמה שאפשר למרות שעדיין כשדלת החללית תיפתח אתן הולכות לגלות שאתן בכוכב אחר, עם הכנה מוקדמת או בלי.. שימו את מסכת החמצן וצאו לדרך, חוויה בלתי נשכחת מובטחת! :)





0 תגובות
הדברים שכנראה לא סיפרו לך על חודש תשיעי
06/10/2016 14:35
דנה
הריון, לידה, נשיות, חודש תשיעי

ברוכים הבאים לטיסת חודש תשיעי - נא להדק את החגורות


אחרי שישה שבועות של שמירת הריון, הגענו השבוע לרגע המיוחל תחילת חודש תשיעי, שזה אומר בגדול שהקטנצ'יק שלנו כבר אפוי היטב וטכנית מוכן להגיח לעולם.. התרגשות גדולה!.. את ציון הדרך המשמח הזה חגגנו עם קערת גלידה ענקית כולל סירופ שוקולד שנקנה במיוחד לאירוע, רק שנאלצנו להפסיק באמצע הכול בגלל כאב גב חד וטורדני שהצליח למחוק באחת את חדוות ההישג (והגלידה) וגרם תוך מספר דקות לבכי קורע לב ואנחות לא סקסיות בעליל.. כדברי השיר המוכר של שלום "הנה עוד ערב אבוד.."


חייבת לשתף, אני מרגישה קצת מרומה. אני בת שלושים ואחת ויצא לי לראות ולהכיר הרבה נשים בסביבה הקרובה והרחוקה במהלך ההיריון שלהן. החודשיים האחרונים תמיד נראים כאלה הרמוניים - הבטן כבר עגולה

מתמיד, האישה מתהלכת לאיטה ומשאירה אחריה שובל שכולו נשיות ורוך. היא והבן זוג מקננים יחד ומכינים

את החדר לתינוקי המתוקי שבדרך והכול מרגיש מהצד כמו פרומו לסרט בית קטן בערבה. אז זהו..




עשרת הדברים שכנראה לא סיפרו לך על סוף ההיריון:


אני עוצרת רגע בשורה הזאת לטובת הקוראות ההריוניות או הטרום הריוניות שמעדיפות לא לשמוע ולהמשיך לחיות בבועה ורודה וחמימה (ע"ע הפסקה הקודמת) - מוזמנות לדלג לשורה האחרונה או שניפרד כאן כידידות.

ואם בחרתן להישאר בכל זאת, אז הנה הרשימה החלקית שלי בכל אופן:


1. הכול, אבל הכול כואב לך - את מגלה כאבים אפילו באזורים בגוף שלא ידעת שקיימים. כאבי אגן, כאבי ראש

    כאבי בטן תחתונה, בטן עליונה, בטן צדדית, המפשעות, הברכיים, הציצי, ואפילו פי ה.. (נעצור בזאת)

    אומנם הכאבים משתנים לפי השעה ביום והתנוחה שבה את נמצאת אבל הם שם כל יום, כל היום.

2. את מגלה איך זה להיות פיל/ היפופוטם/ קנגרו/ לוויתן - או כל חיה ענקית כבדה ומסורבלת אחרת בטבע.  ואת גם  אוכלת, נוהמת ונראית כמוהם. מהמם.

3. טווח המצבים שלך במהלך היום מצטמצם בעיקר לאכילה, שכיבה על צד שמאל, ישיבה בשירותים ובמקרה

    הטוב עמידה ליד מקרר פתוח.

4. שני חפצים שאין לך אפשרות להתקיים בלעדיהם בחודשים האלה - כריות ושלט רחוק.

5. את הולכת לשמוע את אותן שאלות בלופ במשך כל יום מעכשיו עד הלידה: "איפה את מתכוונת ללדת?"

    "כמה עלית עד עכשיו?" , "חשבתם כבר על שם?" "את מתכננת להניק?", "קניתם כבר.. (עגלה, סלקל,

    שידה, בגדים, משאבת הנקה, אמבטיה וכו' וכו') "נו לא בא לך ללדת כבר"

6. גזים - לא של העובר.. ובזה נסתפק כרגע

7. את מתחילה להבין שבעצם בסוף כל ההיריון  שאת כל כולך עסוקה בו וחווה אותו בעוצמה יש תופעה הזויה 

    כזו ונורא נורא מכאיבה שנקראת לידה (אמא'להההה!!!)

8. את הופכת להיות תלותית ונודניקית ברמה שנמאס לך כבר מהקיטורים והדרישות של עצמך - ממי תביא לי,

    תקנה לי, תעשה לי.. לא, לא שם. תוריד, תתלה, תכין לי, תיגע בי, אל תיגע בי! לא מבינה איך הוא סובל

    אותי כבר בחיי.

9. הסבלנות שלך - היא אבדה איפשהו במהלך ההיריון ולא נמצאה מאז.. אין כוח לדבר בטלפון, אין כוח לקרוא

    אין לך כוח לסדר את הבית, אין לך כוח לעוד בדיקות, ללכת בפעם העשירית לפיפי באותו לילה, להיות 

    נחמדה לאנשים בעבודה, בסופר, במעלית. הכול מעיק, מעצבן, גורם לך לבכות. לפעמים בא לך להתעורר

    פשוט בעוד כמה שבועות כשהכול כבר יהיה מאחורייך.

10. זה באמת כבר הסוף - קשה ככל שיהיה זה עומד להיגמר, היום, מחר, בעוד שבועיים מתישהו את כבר לא

      תהיי יותר בהריון. זה הכול זמני אבל בינתיים מרגיש כמו נצח!!..




וזאת האמת לאמיתה חברים.. בהצלחה לכולנו בישורת האחרונה! ושיעבור בכיף :)







1 תגובות
היום, היום הזה ממש
20/09/2016 20:34
דנה
הריון, שמירת הריון, נשים, רשתות חברתיות

תנסו להיזכר רגע מה אכלתם אתמול לארוחת צהריים, הצלחתם?.. שאפו עכשיו תנסו לשחזר מה הדבר הראשון שעשיתם כשהגעתם שלשום הביתה מהעבודה.. הו פה זה כבר נהיה מאתגר נכון?.. הימים שלנו פשוט זולגים לנו בין הידיים כמו גרגרי חול. שבוע רודף שבוע, הקרוסלה של החיים לא מפסיקה לרגע להסתובב לפעמים עד כדי תסכול.

זה נכון כנראה לגביי מרבית שנות חיינו חוץ מאשר לתקופת ההיריון, פה ממד הזמן משתנה.כל יום מרגיש טיפה שונה מהיום הקודם (לפעמים בגלל עוד תופעות גופניות הזויות שפוקדות את הגוף ולא היו שם קודם), כל שבוע הוא משמעותי. חיים חדשים נוצרים ומתפתחים באורך נס בתוך הרחם בכל רגע נתון בזמן שבעולם החיצון סך הכול העברנו עוד כמה שעות בשוטטות חסרת תכלית בפייסבוק והגבנו 'חחחח' בלפחות שלוש קבוצות וואטסאפ.. בעצם אם משווים את שגרת היום יום שלנו האימהות לעתיד לזו של העובר הקטן שגדל לו שם בפנים, החיים שלנו נראים פתאום די שטחיים ואפורים.

נכנסת לנסות לברר מה חברותיי הווירטואליות בקבוצת ההריוניות בפייס חושבות על הנושא אבל מבינה די מהר שמתנהל שם שיח אחר לגמרי שרובו נוגע לרכישות ברשת ולהחלפה אינסופית של טיפים מעשיים להישרדות האם הטרייה. האמת שלפעמים זה משעשע ואפילו מועיל ולפעמים פשוט מעייף. שוקלת שוב בפעם המאה לפרוש מהקבוצה אבל חוששת מהיום שאחרי, ממה שאני עלולה להפסיד כשכבר לא אהיה חלק מהסצנה. אולי דווקא ביום שאפרוש מהקבוצה כל ההריוניות והאימהות יתאגדו וימצאו יחד את התרופה שתילחם בחוסר שעות שינה, אולי דווקא אז תחתם האמנה שתקרא להדיר מהמרחב הציבורי את האנשים שטורחים להזכיר לך בלי שום הקשר שהריון זה לא מחלה בדיוק ביום שקמת מעוכה לגמרי עם כאבי גב ובחילות. בקיצור כנראה שאני אמשיך להתפקד באותן קבוצות גם מחר.. גדול עליי לקחת סיכונים כאלה כרגע.


שעון על הבטן.jpg

 

ובחזרה לשגרת יומי.. אז אני קמה לעוד בוקר במציאות הזמנית שלי שכוללת בשבועות האחרונים בעיקר בטלה, אכילה, קיטורים וחוזר חלילה ומנסה לתכנן איזשהו סדר יום מאולתר בתקווה שבסופו לא יצאו לי פצעי לחץ מחוסר תנועתיות.. חושבת מה אני יאכל, איזה סדרה לראות ולאיזה חברה להרים טלפון (מנסה למנן את כמות הקיטורים באופן יחסי לאדם כדי לא להבריח סופית את כל חברותיי) אהה וכן אולי יש מצב שגם אלד היום.. אולי היום החיים שלי ישתנו מהקצה אל הקצה, אולי יגיח מהגוף שלי (מחשבה הזויה בפני עצמה..) בן אדם קטנטן שיהפוך אותנו להורים, אולי היום נהפוך מזוג למשפחה ולנצח נהיה אחראיים באופן בלעדי לעוד ישות בעולם חוץ מאיתנו?.. צונאמי רגשי מציף אותי רק מלחשוב על זה, פשוט מדהים איך בכמה שעות החיים יכולים להשתנות לתמיד וכל מה שעשית מהצד שלך באותו יום זה סך הכול להתעורר

מסיימת את היום, גם הפעם לא ילדתי עוד יום שגרתי למדיי עבר על כוחותינו.. מחר עומדות לרשותי עוד עשרים וארבע שעות שלמות להרהר ולקטר.. או להפוך לאמא :)

 

0 תגובות
טיפוס נעים
11/09/2016 18:43
דנה
שמירת הריון, הריון, נשים, לידה

מכירים מונפול? המשחק שהיה מעביר לנו ימים שלמים בחופש הגדול כשהיינו ילדים?.. יופי, זוכרים שהיה מצב כזה שאתם מגיעים למשבצת של הכלא ואז מושבתים למשך סיבוב שלם?.. כולם ממשיכים לשחק, למכור ולקנות ערים ובתים מדומים ואתם צופים מהצד ומחכים עד שזה יעבור ותוכלו לחזור למשחק?..  קחו את התחושה הזאת תוסיפו לה בטן תופחת, הורמונים משתוללים, אנחות שמגיעות אחרי כל ניסיון לתזוזה וספה עם שקע גדול בסלון ברוכים הבאים לעולם של שמירת הריון המקום בו שעמום פוגש חרדה (וקרקרים מלוחים פוגשים שוקולד מריר..).


אז איך זה עובד בעצם? יום אחד במהלך בדיקה שגרתית בהריון אצל הרופא הוא מודיע לך שמסיבות כאלה ואחרות הגיע הזמן לבודד אותך מהעולם החיצון, לתת לך כרטיס 'כניסה לכלא' ושאת והבטן זקוקות לכמה שיותר מנוחה ומינימום מאמץ. אין ספק שבהתחלה זה נשמע כמו פינוק מטורף. החבילה כוללת פטור מעבודות הבית, פטור מכל פעילות גופנית (לכאורה אפילו בליייסורי מצפון) ואינספור שעות של בהייה בתכנים רדודים להחריד בטלוויזיה. זאת בהנחה ששפר מזלך ואת בהריון ראשון ככה שאין לך עדיין איזה זאטוט קטן בבית שמצריך טיפול או השגחה. עד כאן נשמע לכאורה תענוג רצוף, אז זהו שאחרי בערך שלושה -ארבעה ימים משהו מתחיל להריח לך קצת לא טוב בכל הסיפור הזה.. אהה זאת את שמרקיבה על הספה עם הפיג'מה שלא טרחת להחליף כבר כמה ימים כי מי כבר רואה אותך את צפונה בבית ונעה ברדיוס הצר של מיטה-מטבח-סלון-אסלה. בקיצור תיאורטית זה השלב בגדול שבו את מתחילה לטפס על הקירות רק שספורט אתגרי כרגע זה ממך והלאה..





 את מתחילה להוציא מהמדפים את כל הספרים המאובקים שהבטחת לעצמך שיום אחד תגיעי אליהם ואחרי כמה עמודים מגלה שסף הסבלנות שלך יורד פלאים ובתכלס אין לך שום מוטיבציה לסשן קריאה של יותר מעשרים דקות במקסימום. אז את מזפזפת הלוך ושוב בין הערוצים (שעליהם אתם משלמים כל כך הרבה כסף כל חודש לחברת שרלטנים כזו או אחרת..) ומגלה שלמרות הטפשת הריון יש גבול תחתון לכמות הג'אנק שהמוח שלך מסוגל לספוג  יום נתון. בין לבין נכנסת כל עשר דקות לפייס ולאינסטוש לראות מה חדש.. עד שאת מבינה שזה לא מה שיגאל אותך מהשעמום הכבד שהתנחל אצלך בבית. ואז.. הו אז מתחילה שעתם היפה של הרחמים העצמיים - אני כה שמנה, משעמם לי, היינו צריכים לעשות יותר גיחות מגניבות לחו"ל לפני שנכנסתי להריון, למה אני זרוקה פה בבית חסרת תועלת בזמן שהוא עובד כרגיל וממשיך בשגרת חייו, הרי זה התינוק של שנינו!.. ולמה לעזאזל עוד לא המציאו מכונת קפה שגם מכינה לבד את הקפה בדיוק איך שאת אוהבת וגם מגישה לך אותו עד לספה??..ועוד ועוד אינספור קיטורים ומחשבות מבאסות שצצות אחת אחרי השנייה כמו גרעיני פופקורן בסיר רותח. וזה עוד בלי להזכיר את כל החרדות סביב הלידה ההולכת ומתקרבת..



זו בעצם תקופה שאת לא פה ועוד לא שם, את עדיין לא אמא אבל מרגישה מאה אחוז אחריות ליצור קטן ששוכב אצלך נטול דאגות בבטן. את בסוג של חופשת לידה רק בלי ללדת עדיין.. מצב ביניים קצת מבלבל שכזה. בספרות המחקרית קוראים לזה 'מצב לימינאלי' תקופה בחייו של האדם שבו הזהות עדיין לא ברורה ולא מגובשת. תקופה שבה החוקים לא מוגדרים כל כך ויש יותר שאלות מתשובות ובעיקר מנה גדושה של אי- ודאות. סוג של יציאה לאזרחות אחרי השחרור מהצבא רק שלברוח לחצי שנה להודו כדי לחפש את עצמך זו לא בדיוק אופציה בשלב הזה..


אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לצלוח את התקופה שפויות ואולי אפילו טיפונת ליהנות ממנה? הנה כמה טיפים:


1. הזדמנות לחדש ולהדק קשרים עם חברות - זוכרות את כל הפעמים שרציתן להרים טלפון והמירוץ היומיומי לא אפשר לכן? עכשיו זו הזדמנות טובה לעשות "בדיקת דופק" גם למעגל החברות היותר רחוקות שעברו לסטאטוס של מנותקות קשר מתישהו ולהתעדכן קצת בשלומן ואולי אפילו תזכי בעקבות זה לכמה ביקורים כיפיים לקפה שיעבירו לך את הזמן


2. איוורור תחביבים ישנים שנשארו במגירה - במה חשקה נפשך כל השנים? תפירה, ציור, כתיבה? זה הזמן לאוורר תחביבים שזנחת או פשוט למצוא מה עושה לך טוב ולנצל את הזמן לקצת עשייה ופאן לנשמה. את עשויה לגלות שעצם ההתעסקות עם משהו חדש יכולה להיות מלהיבה והיסח דעת מושלם בימים אלו.


3. זמן טוב להתאמן בלהגיד 'כן' ולהפסיק עם 'לא תודה, אני מסתדרת' - שמירת הריון זה זמן מצוין לתת לאמא לפנק אותך עם כל המאכלים הביתיים שלה שעושים לך טעם של בית וטוב על הלב, לתת  לבעלך לסדר את הבית ולעשות לך עיסוי בסוף היום בלי להרגיש שאת מפונקת ותלותית (זה המעט שהוא יכול לעשות כדי לאזן את המצב) ולחברה טובה לבוא לעשות לך גבות ולק בציפורניים וכל דבר אחר שיכול להקל או לשמח אותך פשוט כי זה לגיטימי ואין שום סיבה לסרב.


4. זה אולי הטיפ החשוב ביותר - לנשום, פשוט לנשום. עם כל התסכול חשוב לזכור שזו תקופה זמנית והיא לגמרי למטרה טובה וצפויה להביא איתה בסוף אושר גדול.


מאחלת לכל ההריונות ובמיוחד לשומרות המשך הריון קל וימים שפויים ושמחים או לפחות נטולי כאבי גב וצרבות :)

2 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון